החלטה בתיק עת"א 49490-05-13

א.         בפנינו עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים שבבית הסוהר דמון (להלן: " הועדה"), מיום 21.5.2013, בראשות כב' השופט (בדימוס) אבי הבר, לפיה נדחתה בקשתו של העותר לשחרור על תנאי ממאסר.

ב.         הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

העותר, תושב טול כרם, יליד 30.3.1984, מרצה כיום עונש מאסר בפועל של 26 חודשים (מיום מעצרו 30.1.12).

מעיון בגזר הדין שניתן כנגד העותר (וכנגד נאשם נוסף), ביום 9.7.12 בת.פ. 15957-02-12, בבית משפט השלום בראשון לציון, עולה שהעותר הורשע, לפי הודייתו, בעבירות של קבלת רכב גנוב, לפי סעיף 413 (2) של חוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: " החוק"), התפרצות לבית מגורים, לפי סעיף 406 (ב) לחוק (בשני מופעים), גניבה, לפי סעיף 383 ו-384 לחוק (בשני מופעים), וכן כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל (בשלושה מופעים).

ג.          העותר, כמו גם הנאשם הנוסף (וכן גם שני נאשמים נוספים באותו כתב אישום שדינם נגזר בנפרד ביום 10.6.12), הינם תושבי האיזור, ובמועדים הרלוונטיים לא היו להם אישורי כניסה לתחומי מדינת ישראל.

באשר לעותר, צויין בכתב האישום המתוקן, שהוא קיבל לידיו בין 27.12.11 ל-28.12.11 רכב מסוג "יונדאי" שנגנב על ידי אחרים, ביודעו שהוא גנוב.

העותר גם צירף כתב אישום ממנו עולה כי ביום 19.8.10 הוא התפרץ לבית בכפר ויתקין וגנב מבעליו תכשיטים בשווי של כ-5,000 ש"ח, וביום 26.3.11 הוא התפרץ לבית בכפר מונש וגנב מבעליו חמישה מחשבים ניידים, שתי מצלמות, שני מכשירים ניידים, מפתחות רכב, תכשיטים ושני שעונים.

ד.         בעברו של העותר שתי הרשעות קודמות, האחת של בית המשפט הצבאי שומרון, מיום 22.10.01, בגין החזקת נשק, תחמושת או חומרי חבלה. העותר נדון אז למאסר בפועל של 15 יום, מאסר מותנה בן חודש, וקנס.

ההרשעה השניה היא של בית משפט השלום בנתניה מיום 13.5.04, כשהעותר הורשע בגין חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, כניסה לישראל שלא כחוק, ושימוש בכח או איומים למנוע מעצר, ונדון ל-9 חודשי מאסר בפועל, ולמאסר מותנה בן 8 חודשים.

ה.         בגזר הדין עמד בית משפט השלום על כך שמעשיהם של הנאשמים (דהיינו, העותר והנאשם הנוסף), " ועבריינים כמותם, מטרידים תדיר את מנוחת החברה", והוסיף שבתי המשפט הביעו עמדה עונשית מחמירה לגבי ענישת מבצעי עבירות כנגד רכבים וכנגד ביתו - מבצרו של אדם. 

ו.          בהתייחס לעניינו של העותר אף ציין בית משפט השלום (כב' השופט ארז יקואל) בגזר דינו, כי עבירות התפרצות לבית מגורים מחייבות אף הן ענישה מחמירה.

בפיסקה 9 לגזר הדין נכתב :

"על אף התיקון הנרחב שהוכנס בכתב האישום יוצא כי הנאשמים ביצעו עבירות חמורות הקשורות במובהק ברכבים גנובים. הנאשם 4 (שהוא העותר - הערה שלנו) , הוסיף והתפרץ לבתי מגורים ופגע בזכות בעליהם לפרטיות ולקנין.

שני הנאשמים נכנסו לשטחי מדינת ישראל, כשבלבם מטרה לפגוע ברכוש אזרחיה ובכך להטריד את מנוחתם ובטחונם.... ".

ובפיסקה 10 לגזר הדין:

"עברם של הנאשמים רלוונטי ולא היה די בעונשי מאסר בפועל שהושתו עליהם בעברם על מנת להניאם מלשוב לסורם ואף לעלות במדרג חומרת העבירות שביצעו כדי הרחבת עיסוקם בפלילים".

ז.          נציין כי מתוך ארבעת הנאשמים שהיו באותו כתב אישום, נדון הנאשם מס' 1 ל-16 חודשי מאסר בפועל, והנאשם מס' 2 ל-10 חודשי מאסר בפועל, זאת בגזר דין מיום 10.6.12.

בגזר הדין מיום 9.7.12 נדון העותר, כאמור כבר לעיל, ל - 26 חודשי מאסר בפועל ( כמו גם 8 חודשי מאסר מותנה למקרה ויבצע עבירות רכוש, 3 חודשי מאסר מותנה אם יעבור עבירה לפי חוק הכניסה לישראל, וכן קנס בסך 5,000 ש"ח).

הנאשם מס' 3 נדון באותו גזר דין ל-10 חודשי מאסר בפועל (כמו גם מאסר מותנה וכן קנס בסך של 2,000 ש"ח).